נ , נון האות הארבע - עשרה באלף - בית העברי . ערכה המספרי 50 . בראשי המלים ובאמצען צורתה נ , ושמה " נון כפופה " . צורתה בסופי מלים ן , והיא נקראת " נון פשוטה " או " נון סופית " . נו"ן סופית הבאה בראש קבוצת מספרים מצינת את המספר 700 . למשל ןס"א - 761 . מקור שמה של האות הוא במלה " דג " בארמית , למרות שבצורתה באלף - בית הכנעני הקדמון היא מזכירה יותר צורת נחש . עם הזמן השתנתה צורת האות למעין זיגזג מאנך , ומצורה זו התפתחה האות הלטינית א , המקבלת היום בשפות האירופיות שמקורן בכתב הלטיני . בארמית ( במאה ה - 4 לפני הספירה ) , התארכה הצלע התחתונה של הזיגזג וקצה העליון התמעט עד שנעלם , וכך התקבלה צורתה הסופית של האות גם בכתב היהודי . בערבית היא נקראת'נון'. ארמית גימטריה נתב כתב עברי לטינית ערבית , לשון וספרות
אל הספר