משנה אסף של הלכות ומנהגים , הקרויים " תורה שבעל - פה " , שנאספו ונערכו בידי רבי יהודה הנשיא בסוף המאה ה - 2 לספירה . חלקם דברי הלכה שדעות החכמים היו חלוקות עליהם , ולכן אין לגביהם הכרעה סופית ; וחלקם הלכות שהתקבלו , המהוות מעין קבץ חקים . מרבית ההלכות המצויות במשנה חברו על ידי התנאים חכמי המשנה מסוף תקופת בית שני ( מימי הלל ושמאי ואילך ) ועד לחתימת המשנה בידי יהודה הנשיא בראשית המאה ה - 3 לספירה . התנאים חשו צרך לפרש את התורה ולהתאימה למציאות זמנם . הבולטים שבהם היו חכמי יבנה ( 96 - 135 לספירה ) , ביניהם רבן גמליאל , רבי טרפון ורבי עקיבא , וכן התנאים שלאחר מרד בר - כוכבא ( 140 - 170 לספירה ) ; ביניהם : רבי מאיר , רבי יהודה בן אילעי , רבי יוסי בן חלפתא , רבי שמעון בר יוחאי ורבן שמעון בן גמליאל , שהיו מגדולי היוצרים של ההלכות הכלולות בתורה שבעל - פה . הלכות התנאים ( שפרוש שמם בארמית הוא " משננים " , כלומר לומדים ) נקראו " משניות " , משום ששננו אותם בעל - פה , ומכאן אף שמה של המשנה . מבנה המשנה ונושאיה המשנה נחלקת לששה סדרים ( ש"ס ) , העוסקים בתחומי חיים שונים : סדר זרעים . דן בראשיתו בבר...
אל הספר