מרבו סוג עופות מן הגדולים במשפחת החסידתיים ומסדרת החסידאים . ראשו וצוארו קרחים מנוצות , כמקבל אצל אוכלי פגרים , ובגרונו שק עיר אים שארכו מגיע עד ארפעים סנטימטר הקשור למערכת הנקימה . המרפו אינו מצטין בצבעי נוצותיו , גבו אפר כהה או שחר וחלקיו הגחוניים לבנים . כשהגיעו הפורטוגלים במסעותיהם לאפריקה ולהודו וגלו את החסידות המוזרות והקרחות המצויות שם , כנו אותן בשם מרבו , שפרושו בשפה הפורטוגלית - איש זקן וקרח . המרבו מצוי לרב בשטחים פתוחים כגון הסונה ( ערבת עשב ) של אפריקה . הוא מתהלך על רגליו הארכות וסוקר את השטח סביב כדי למצא מזון . תפריטו מגון ואין היא מן הבררנים . הוא אוכל דגים , זוחלים , יונקים קטנים , חרקים ואף גללים ופגרים . כשהוא מוצא פגר גדול , הוא ממתין בתור עד שהנשרים והעזניות יאכלו וישבעו , ורק אז מתחיל לאכל את השאריות . משום כך הוא נחשב לאחד מן העופות התברואנים , המנקים את אזורי מחיתם מפגרים ומאשפה . ואכן פעמים רבות אפשר לראות להקות גדולות של מרבו מחטטות באשפה כדי למצא את מזונן . המרבו האפריקני הוא המין השכיח ביותר בגן החיות . הוא נפוץ בשטח המשתרע מסודן עד סנגל , ובנדודיו הוא מזדמ...
אל הספר