ל , למד האות השתים - עשרה באלפבית העברי . ערכה המספרי הוא 30 . בכתב הכנעני הקדום היתה צורתה של האות ל כמלמד הבקר , שנראה כמוט כפוף , וסבורים כי זה מקור שמה . צורתה השתנתה ברבות השנים והפכה למעגלת , זקופה ופתוחה יותר . בכתב הפניקי הקדום מוצאים אותה חורגת מן השורה כלפי מעלה . ביונית השתמרה הצורה הזויתית של האות , כשהקדקד למעלה . הצורה הזויתית הקדומה של האות השתמרה בכתב הארמי עד למאה ה - 4 לפני הספירה . אחר כך , כנראה בגלל תנועת המשיכה של הכותב , נוסף לה מעין זנב בחלקה התחתון . התארכות הזנב הביאה לצורתה המארכת מעט בכתב היהודי , כפי שאפשר למצא במגלות ים המלח מהמאה ה - 2 לפני הספירה . בכתב העברי המכר לנו היום צורתה של האות למ"ד בדפוס פתוחה יותר . בערבית היא נקראת " לאם " , ובכתיבתה , כמו בעברית , היא חורגת מעל השורה . בלטינית נכתבת האות כזוית ישרה - ] . ארמית גימטריה נתב נתב עברי לטינית ערבית , לשון וספרות  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ