פשוש צפור שיר קטנה , הנציגה הבולטת ביותר של משפחת הסבכיים מארצנו . הפשוש נראה אפר , אך למעשה גבו אפרפר - חום עם פסים כהים וגחונו בהיר . הזנב ארך ומדרג , וכל אחת מאברותיו מסתימת בכתם שחר . מקורו ארך ודק ומתאם לציד חרקים זעירים , שמהם הוא נזון . ארכו של הפשוש כ - 3 ר סנטימטרים , כמחצית מזה ארך הזנב , ומשקלו בסך הכל ששה עד שבעה גרמים . הוא נוהג לעמד במקום בולט ולשיר בקול רם את שירתו - צרצורו , תוך פרישת זנבו הארך . בשירתו מכריז הפשוש על הטריטוריה ( תחום המחיה ) שלו ומחזר אחרי הנקבה . עונת הקנון שלו ארכה ונמשכת מסוף החרף ועד מחצית הקיץ . במשך עונה זו בונים הפשושים שנים או שלושה קנים ומגדלים שנים עד שלושה דורות של גוזלים . הקן דמוי ביצה , ובחלקו העליון יש פתח כניסה צדדי קטן . הזכר קולע את הקן מצמחים , והנקבה מרפדת אותו בצמר - צמחים . מספר הביצים שלוש עד חמש , וצבען ורד עם כתם חום . הדגירה קצרה ונמשכת 12 - 13 יום . לאחריה מטפלים ההירים בגוזלים במשך שבועים בערך , עד שהם פורחים מן הקן . רבים הפשושים בישובי האדם , ולכן הם כה מכרים ואהובים . הפשוש מצוי בישראל , בערב , באיראן ומגיע עד הודו בדרום ...
אל הספר