פוסקים חכמי התורה שפסקי ההלכה שלהם קבלו תקף של דין מחיב בישראל . לבעלי ההלכה נחשבים הפוסקים שפעלו מאז תקופת הגאונים , למן המאה ה - 7 עד אמצע המאה ה - וו . הפוסקים פרסמו את פסקיהם בקבצי דינים ערוכים לפי הענינים ובספרות ענפה של שאלות ותשובות ( שו"ת ) , שבה הסבירו כיצד יש לנהג בענינים שונים על פי התלמוד . השאלות נשלחו אליהם מתפוצות ישראל , לרב באמצעות שליחים , ולאחר דיון היו הפוסקים נותנים להן תשובות בכתב . התשובות נכתבו בעברית , בארמית ובערבית . פסקי הלכה בשני התלמודים , הבבלי והירושלמי , מובאים בהרבה ענינים חלוקי הדעות בין התנאים יבין האמוראים השונים , ועל פי רב לא נקבע בתלמוד עצמו כיצד יש לנהג למעשה . כדי להקל על החכמים והדינים בקהלות הרחוקות , התחילו ראשי הישיבות לאסף ולסדר את ההלכות שבתלמוד , ועל פי הדעות השונות המובאות בו נסחו הלכות פסוקות וברורות . בימי הגאונים נסחו קבצי הדינים שנקראו " הלכות גדולות " , " הלכות פסוקות"ו " הלכות קצובות " . ספרי החקים האלה שמשו יסוד למפעלם של הפוסקים בדורות הבאים . המפרסמים מבין פוסקים אלה היו יצחק בן יעקב אלפסי ( הרי"ף ) בן המאה ה - וו , שערך את ההל...
אל הספר