פ , פא האות השבע - עשרה באלף פית העברי . ערכה המספרי הוא 80 . צורתה הקדומה של האות פ"א בכתובות הכנעניות ( המאה ה - 15 לפני הספירה ) היא כשני קוים מקבילים מעגלים או זויתיים . יתכן שמקור הסימן הוא ציור של פה . עם הזמן הזדקפה האות ונותר קו אחד בעל קדקד ישר זוית . ביונית העתיקה התעגל מעט הקצה העליון עד שנסגר , ונוצרה האות ק , המקבלת בשפות שמקורן בכתב הלטיני . בכתב הארמי התעגלה ה " רגל " בכוון הכתיבה , וכך גם התקבלה בכתב היהודי הקדום . רק בתקופה מאחרת יותר נוספה הזוית הנכנסת פנימה שבראש האות . בעברית היא מופיעה בשתי צורות , בראש מלה או בתוכה - פ , ובסוף המלים היא נקראת פ"א סופית וצורתה ף . מבטאה של הפ'כפול - חזק ורפה . פא חזקה ודגושה היא פ ומבטאה כאות ק . בלי דגש נכתבת פ ( פ"א ) רפה ומבטאה כאות הלטינית י . הפ"א הסופית מבטאה תמיד רפה . פ היא אחת מאותיות בג"ד - כפ"ת , המקבלות דגש קל . בערבית נקראת האות " פא " וסימנה . הגויה רפה , כ - ע הלועזית . ההגה ק אינו קים בערבית . ארמית גימטריה כתב כתב עברי לטינית נקוד ערבית , לשון וספרות
אל הספר