העת העתיקה כנוי לעדן הראשון בהיסטוריה , המתיחס בעקר לתולדות אירופה הדרומית והמזרח הקדום . לפי המקבל תחלתו באלף השלישי לפני הספירה , עם המצאת הכתב , וסיומו במאה ה - 5 לספירה , עם נפילת האימפריה הרומית . העת העתיקה היא תקופת המעבר מן הפרה - היסטוריה אל ההיסטוריה , כלומר , אל התקופה שיש עליה עדיות בכתב . מעבר זה לא התרחש בבת אחת . בתקיפה הפרה - היסטורית בחיי האנושות עוסקים ארכאולוגים ואנתרופולוגים . אולם בהעדר תעוד כתוב אפשר רק להעלות השערות כלליות ביחס לשלבי התפתחותן של החברות הקדומות . אין בידינו ידיעות בדוקות ומפרטות על אפן ארגונן , על מארעות מרכזיים בתולדותיהן ועל אישים בולטים שפעלו במסגרתן . אמנם התגלו תעודות בעלות ערך מן השלב הראשון להופעת הכתב , בעקר על גבי מצבות זכרון ( אסטלות ) , אבנים , חרסים ופפירוסים , אך המידע הכלול בהן מצמצם . מדבר בעקר ברשימות מצאי מסחריות , בפסוקי תפלה קצרים וכדומה . אין די במידע כזה כדי לשחזר מסגרת כרונולוגית ( תארוך של ארועים על ציר הזמן ) . לפיכך מקבל לכנות שלב מעבר זה בשם פרוטו - היסטוריה ( קדם - היסטוריה ) . ההיסטוריה עצמה מתחילה רק משעה שהמקורות הכתו...  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ