עבאס , בית שושלת ח'ליפים ששלטה בארצות האסלאם בשנים 750 - 1258 . בניה היו מצאצאיו של עבאס , דודו של הנביא מחמד . תחום שלטונם השתרע על פני צפון אפריקה , מצרים , חצי האי ערב , ארצות הסהר הפורה , ארמניה , פרס , מערב הודו ומרכז אסיה . המונגולים הביאו קץ לשלטונם . בשנת 747 מרדו בני עבאס , בתמיכתם של המסלמים בפרס , בשליטים המסלמים מבית אמיה , בטענם לזכות השלטון על סמך קרבתם המשפחתית למחמד . ב - 750 הם השתלטו על הח'ליפות ורק ספרד נותרה תחת שלטון בית אמיה . העבאסים קבעו את עיראק כמרכז הח'ליפות והעבירו את הבירה מדמשק לבגדאד . תקופה של שגשוג העברת מרכז הח'ליפות מדמשק מזרחה פתחה פתח להשפעה פרסית על הח'ליפים . בתחום המנהל וארגון המדינה נכרה ההשפעה במיחד באשר למעמד הח'ליף כשליט יחיד המנתק מן העם ומקף מנגנון פקידותי גדול . שלטונם של העבאסים היה אפוף הלה דתית . הח'ליפים ראו עצמם " ממלאי מקום אלוהים וצל אלוהים עלי אדמות " . ( הכנוי ח'ליף משמעו ממלא מקום . ) בתקופתם חלה התפתחות עצומה בכל תחומי המחשבה והספרות הדתית . השליטים העבאסים , במיחד אלמאמון ( משל בשנים 813 - 833 ) , עודדו תרגום של יצירות מופת מיו...
אל הספר