ע , עין האות השש - עשרה באלף - בית העברי . ערכה המספרי הוא 70 . צורתה של האות עי"ן בכתב הכנעני העתיק ( המאה ה - 15 לפני הספירה ) היא כשל גלגל העין , שאותו צינה . בכתב היוני העתיק היא מופיעה כמעגל שבמרכזו נקדה . עם הזמן נעלמה הנקדה והתקבלה צורת מעגל בלבד , ה - ל ) הלועזית . הגה זה אינו דומה לעי"ן העברית , אלא משמש כתנועה שהגויה " או " . גם בארמית ובעברית העתיקות היה סימנה של האות עין מעגל . עם הזמן חל שנוי באות והמעגל נפתח למעלה . הקשי לכתב את האות במשיכה אחת , גרם כנראה לכתיבתה בשתי משיכות של כלי הכתיבה , וכך נוסף מעין זנב שנמשך כלפי מטה . בצורה זו מופיעה האות במגלות ים המלח ( המאה ה - 2 לפני הספירה ) . בכתב הנבטי המשיך תהליך ההתעגלות של האות , וכך התפתחה האות " עין " הערבית המכרת לנו היום . בערבית התפתחה אות נוספת , המיחדת לשפה זו , והיא ה"ע'ין " , שהגויה גרוני ונשמע כשלוב של עי"ן ורי"ש . היא נכתבת בדומה לעי"ן , אך עם נקדה בראשה . בפי רב דוברי העברית בימינו נהגית האות ע כמו א , אך יש המקפידים על הגויה הנכון ומבטאים אותה כאות גרונית , כפי שנהגו אבותינו . ארמית גימטריה כתב כתב עברי ערבי...
אל הספר