הספרים החיצונים ספרים שחברו יהודים בימי בית - המקדש השני ולאחר החרבן ( 350 לפני הספירה - 150 לספירה ) , ואשר לא התקדשו ולא נכללו פין עשרים וארבעה ספרי התנ"ך . הספרים החיצונים לא נכללו במקרא בגלל התנגדותם של תנאים . רבי עקיבא טען , כי הקורא בהם אין לו חלק בעולם הבא ( סנהדרין י א ) . נראה שהסבה לכך היא תכנם של הספרים והרעיונות המבעים בהם , שאינם תואמים את רוח המסרת המקראית . מחברי הספרים האלה קלטו רעיונות מתרבות פרס ויון , והתעורר החשש שיש בהם משום כפירה . הספרים תרגמו ליונית למען יהודי הגולה שדברו יונית . הם , וספרים נוספים שנכתבו ביונית , נכללו בחלקם בתרגום היוני של המקרא - תרגום השבעים . מכיון שתרגום זה התקדש על ידי הנוצרים - חוץ מהפרוטסטנטים - התקדשו על ידיהם גם הספרים החיצונים הכלולים בו . הספרים החיצונים , שנכללו כאמור בתרגום השבעים ( ולאחר מכן בתרגום הרומי של המקרא , הוולגטה ) , כנו בפי הנוצרים " ספרים גנוזים " ( " אפוקריפים " ) . ואלו הספרים שלא קבצו בתרגום השבעים , משום שהוטל ספק בקדשתם , כנו " ספרים מדמים " ( " פסידואפיגרפים " ) . הספרים הגנוזים - האפוקריפים משלי בן סירא . נכתב...
אל הספר