סימפוניה אחת הצורות המוסיקליות החשובות והמפתחות ביותר . הסימפוניה מלחנת בדרך כלל לתזמרת וכתובה בכמה פרקים , על פי רב ארבעה . פרוש המלה סימפוניה ביונית הוא " להצליל יחד " . בימי הבינים נקרא בשם סימפוניה כל צרוף צלילים נעים לאזן או יצירה שכללה צרופים כאלה . בשנת 1600 נתן השם לראשונה לקטע תזמרתי שנכלל באופרה . המלחינים במאות ה - 17 וה - 18 קראו בשם סימפוניה לקטעים התזמרתיים או ל " פתיחות " ( אוורטורות ) של יצירותיהם , שנכתבו למקהלה ולתזמרת . כפתיחה לאופרה , קבלה הסימפוניה את המבנה של חלק מהיר פותח , שאחריו בא חלק אטי ובעקבותיו חלק מהיר נוסף . השם " פתיחה " ליצירה בעלת מבנה כזה השתרש כל כך , עד כי יוזף הידן , הנחשב ל " אבי הסימפוניה " , קרא לסימפוניות הראשונות שלו " פתיחות " . תרומתו של הידן לסימפוניה היתה בפתוח המבנה מרבה הפרקים שלה , בשכלול השמוש בתזמרת , ובשפור השיטה של פתוח החמר המוסיקלי . הידן כתב בימי חייו 104 סימפוניות , והאחרונות שבהן הן ממיטב יצירותיו . תרומה גדולה לסימפוניה תרם גם מוצרט , ועקרה - הפיכת הסימפוניה מחבור מוסיקלי משעשע ובעל אפי קליל , ליצירה רצינית , הלובשת לעתים אף ...  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ