198 יום השואה הירח עלה והרחוב היה מואר בחלקו . הבתים בפנים היו חשוכים . לא בגלל האפלה . יותר משבוע ימים איש לא גר ברחוב שלנו, מלבד החפצים . הם הוציאו את כולם מן הרחוב ומכל גיטו ג', הגיטו של בתי-החרושת שעבדו למען הצבא הגרמני . את כולם מלבד העובדים . והילדים שהסתירו העובדים, כמוני . אסור היה להחזיק ילדים בשטח המגורים של עובדי-המפעלים . לא מן ההתחלה . בהתחלה היה מותר . ורק פתאום הודיעו על הוראה חדשה האוסרת זאת . איזו מהומה שהיתה אז . אבא רצה לשלוח אותי לידידיו הפולנים בכפר . אבל אמא סירבה להיפרד ממני . היא פחדה שאהיה שם לבד, מוזנח, רחוק . משום כך הוחלט לבנות את מחבוא-הקרשים ואחר-כך את הבּוּנְקֶר שבנינו יחד עם משפחת גרין . [ . . . ] הלכתי בצדו האפל של הרחוב, לא בצד המואר באור-הירח . ניסיתי ללכת קרוב ליד הקירות . אבא לימד אותי : "המתן מפעם לפעם ותקשיב . הבט לצדדים ולאחור . הבט למעלה . הסכנה לא רק מלפנים . " הוא לימד אותי דברים כאלה כאשר היינו יוצאים אחרי שעת-העוֹצֶר בלילה לקנות לחם מהמבריחים . אחר-כך היינו חוזרים דרך כניסה אחורית, חלון בעל סורגים מנוסרים, בצדו האחורי של בית-המגורים שלנו . א...
אל הספר