175 יום הכיפורים שוב פונה אלוהים ליונה – והפעם יונה מקבל את המשימה והולך לנינווה . בעקבות דברי הנבואה שלו אנשי נינווה חוזרים בתשובה ומשנים את דרכיהם, ואלוהים סולח להם ולא מעניש אותם . במקום לשמוח, יונה מתמלא תחושות של אכזבה, תסכול וייאוש . הוא מתפלל לאלוהים ואומר – זו בדיוק הסיבה שברחתי בפעם הראשונה ! ידעתי שזה מה שיקרה – אני אביא את הנבואה לאנשי נינווה החוטאים, הם מיד יתחרטו וישנו את דרכיהם, ואתה תסלח ותיתן להם עוד הזדמנות, מפני שאתה מלא רחמים ורב חסד . מתוסכל ונרגז יוצא יונה אל מחוץ לעיר . החום גדול, וכדי שיונה לא יתעלף בשמש, אלוהים מצמיח בבת אחת עץ גדול, קיקָיוֹן, ויונה יושב תחתיו . אבל הוא לא מספיק ליהנות מהצל, כי אלוהים שולח תולעת לאכול את הקיקיון, והעץ מפסיק לצמוח ומתייבש . השמש קופחת על ראשו של יונה, הוא מרגיש חולה ואומלל ומקונן על מצבו ועל הקיקיון המסכן שצמח ומת תוך כמה רגעים . ואז אלוהים מוכיח אותו : תראה איך אתה מרחם על הקיקיון הזה שבכלל לא טיפלת בו, שצמח בן רגע ונבל בן רגע . אז למה אתה מתפלא שאני מרחם על נינווה – עיר גדולה עם אנשים רבים, שאני נותן לאנשיה עוד הזדמנות ולא ממהר...
אל הספר