162 קֵייט דִי-קָמִילוֹ "הפילה באה הנה ודפקה, ולא היה מי שיפתח לה את הדלת,” אמרה אדלה . "אבל זה לא ייתכן," אמרה האחות מארי . "אני תמיד כאן . ” "ובלילה אחר חלמתי שפתחת את הדלת והפילה עמדה בפתח וביקשה אותי ואת לא הסכמת להכניס אותה . " "שטויות," אמרה האחות מארי . "אני לא מגרשת אף אחד . ” "אמרת שאת לא מבינה אותה . " "אני מבינה איך פותחים דלת," אמרה האחות מארי ברוך . "כמו שפתחתי לך . ” אדלה התיישבה על הרצפה ליד הכיסא של האחות מארי . היא קירבה את הברכיים לחזה . "איך הייתי אז ? " שאלה . "כשרק באתי לכאן אלייך ? ” "את היית קטנטנה, כמו גרגר אבק . היית רק בת כמה שעות . זה הרי היה בדיוק אחרי שנולדת . ” "ואת שמחת ? " שאלה אדלה . "שמחת שבאתי ? ” היא ידעה מה התשובה . אבל היא שאלה בכל זאת . "אני אספר לך," אמרה האחות מארי . "לפני שהגעת, ישבתי כאן על הכיסא הזה, לבדי, והעולם היה חשוך, חשוך מאוד . ואז פתאום את היית בזרועותיי, ואני הסתכלתי עלייך . . . ” "ואמרת את שמי,” אמרה אדלה . "כן, אמרתי את שמך . ” "איך ידעת אותו ? איך ידעת מה שמי ? ” "המיילדת אמרה שאימא שלך, לפני מותה, אמרה בפירוש שיקראו לך אדלה . ידעת...
אל הספר