22 לגשר כשהסתיימה התפילה התעקש הילד : "אבא, תרשה לי ! אני מוכרח לנגן ! " "היכן החליל ? " שאל האב . "כאן," הילד הצביע על כיס מעילו . האב הניח את ידו על הכיס כדי שהבן לא יוכל להוציא את החליל, וכך עמד והתפלל את תפילת נעילה . באמצע התפילה שחרר הילד את החליל, הצמיד אותו לשפתיו ונשף בו . צליל גדול וחזק זעזע והרעיד את בית הכנסת . הרב שהנהיג את התפילה לא אמר דבר, אך קיצר את התפילה . לאחר מכן פנה לקהל המתפללים ואמר : "הילד הזה, עם החליל שלו, עזר לפתוח את שערי השמיים ולהעלות את תפילותינו לפני האלוהים . הוא ראה אותנו מתפללים, וליבו התמלא תשוקה עזה לפנות גם הוא לאלוהים ולדבר איתו . אלוהים, ששמע את החליל, ידע שליבו של הילד טהור וכוונתו אמיתית וטובה – ושמח בכך . ובזכות זה עלו גם תפילותינו לפניו . החלי ל שַׁ"י עַגְנוֹן לכפרי אחד היה ילד אֲטוּם לב שלא יכול היה לתפוס אפילו צורת האותיות, ולא ידע להתפלל ולא לומר שום דבר שבקדוּשה . אביו לא היה מביאו לעיר מפני שלא ידע כלום . כיוון שנעשָׂה בר מצווה לְקָחוֹ אבא עימו ליום הכיפורים כדי לשומרו שלא יאכל ביום צום קדוש מֵחֲמַת חֶסְרוֹן ידיעה . היה לו לילד חליל קטן...
אל הספר