204 פֶֶּרֶֶק 5 | לִִחְַיוֹת עם חַַיוֹת בּוֹאוּ נַעֲמִיק ! לוּלוּ יְהוֹנָתָן גֶפֶן אֶת לוּלוּ הַכלבה מָצָאנוּ בַּחוֹרֶף, בָּרְחוֹב, גוּרָה עֲלוּבָה הייתה, וְהיא כְּבָר מַמָשׁ לא הֶאֱמִינָה שֶׁמישהו פַּעַם יֹאהַב אוֹתָה . חָפַפְנוּ אוֹתָהּ בְּסַבּוֹן וּבְמַיִם, הִגַשְׁנוּ לה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתוֹת, קָרָאנוּ לה לוּלוּ . אחרי חוֹדְשַׁיִים לוּלוּ יָפְתָה וְהִשְׁמִינָה מאוד . לָקַחְנוּ אוֹתָה לְהַכִּיר אֶת חַיִים ( הַבּוּלְדוֹג שֶׁל הַשְׁכֵנִים הַקרובים ) , וְחַיִים תֵכֶף עָשָׂה לה שִׁינַיִים, נָבַח לָה שיר-אַהֲבָה שֶׁל כלבים . כל אוֹרֵחַ שֶׁבָּא לַבַּיִת שלנו מְלַטֵף אֶת לוּלוּ עַד לִזְנָבָה, וְאוֹמֵר לה ( וּקצת גם לנו ) : "לוּלוּ – כלבה טובה ! " חָמֵשׁ שָׁנִים כְּבָר לוּלוּ אִיתָנוּ, "היא אחת מִשלנו", אנחנו אוֹמְרִים, אֲבָל לִפְעָמִים, כְּשֶׁהיא מִסְתַכֶּלֶת בָּנוּ, בְּעִיקָר בַּחוֹרֶף, בַּלֵילוֹת הַקרים – אנחנו רוֹאִים לה בְּתוֹךְ הָעָיִן מִין עֶצֶב כָּזֶה, וּמַבָּט מוּפְתָע, כְּאִילוּ היא לא מַאֲמִינָה עֲדַיִין שֶׁמישהו מַמָשׁ אוהב אוֹתָה . וְאָז היא נוֹבַחַת אֶל הַיָרֵחַ, וְהַיָרֵחַ אֵינו...
אל הספר