באזור רכס לבן הסמוך לירושלים, שעתידות לקום בו שכונות מגורים, הכנסנו למים שזרמו על פני הקרקע חומרים זוהרים ובדקנו מאיזה מעיין הם נובעים . כך יכולנו למפות את הזרימה התת - קרקעית של מי התהום ולדעת איפה לא לחפור כדי לא לפגוע באקוויפר ובמי התהום . מה המצב של מי התהום בישראל ? בישראל הניהול של מי התהום מתקדם מאוד – כל האקוויפרים ממופים, ברור מהם הגבולות של כל אחד, ומהם מקורות ההזנה שלו . נתוני ההזנה מאפשרים לחשב כמה מים אפשר להפיק מהאקוויפר כך שהכמות ששואבים לא תעלה על הכמות שתחלחל במהלך החורף . מיפוי מקורות ההזנה מאפשר למנוע כניסה של מזהמים אל האקוויפרים . בישראל יש גם אקוות מאובנות ( פוסיליות ) , בעיקר בערבה, שנאגרו בהן מי תהום בעבר הרחוק וכיום לא מקבלות הזנה חדשה . מרבית מי השתייה בישראל מגיעים כיום ממפעלי התפלה . מדוע עדיין יש חשיבות למי התהום ? אנחנו לא יכולים להסתמך רק על התפלה, לא מבחינה ביטחונית ולא מבחינת המחיר הכספי והאקולוגי, ולכן חשוב לשמור על מקורות המים הטבעיים שלנו . העניין חשוב לא רק בנוגע למי התהום אלא גם לנגר העילי . הנגר העילי בערים נאסף ברוב המקרים אל מערכת הביוב העירונית...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית