111 שָ לֵ ם וַ חֲ לָ קָ י ו הַ זְ מַ ן שֶ לָ נ וּ מְ נַ גְ נִ י ם בְּ יַ חַ ד יֵ ש מָ ה לַ עֲ שׂ וֹ ת ! אֲ נִ י וַ אֲ חֵ רִ י ם בַּבּוֹקֶר רָכַב הַמֶלֶךְ עַל הַסוּס שֶלוֹ וְהִגִיעַ לַכְּפָר שֶל הָאִיכָּר . הָאִיכָּר חִיכָּה לוֹ בֶּחָצֵר . "אַתָה מוּכָן ? " הוּא שָאַל, "אֲנַחְנוּ כְּבָר מַתְחִילִים לַעֲבוֹד ! " הָאִיכָּר וְהַמֶלֶךְ עָבְדוּ כָּל הַיוֹם . הֵם עָבְדוּ בַּשָׂדֶה, הֵם דָאֲגוּ לְבַעֲלֵי הַחַיִים שֶל הָאִיכָּר, וְהֵם גַם נִיקוּ אֶת הֶחָצֵר . הָעֲבוֹדָה הָיְיתָה קָשָה, וְהֵם לֹא נָחוּ לְרֶגַע . בָּעֶרֶב נִכְנְסוּ הָאִיכָּר וְהַמֶלֶךְ לַבַּיִת שֶל הָאִיכָּר . "אֲנִי צָרִיךְ לַחְזוֹר לָאַרְמוֹן שֶלִי," אָמַר הַמֶלֶךְ וּפִיהֵק . "עוֹד מְעַט," אָמַר הָאִיכָּר, "קוֹדֶם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱכוֹל מַשֶהוּ . " הָאִיכָּר נָתַן לַמֶלֶךְ לֶחֶם עִם גְבִינָה . הַמֶלֶךְ אָכַל קְצָת - וְנִרְדַם עִם הָרֹאש עַל הַשוּלְחָן . הָאִיכָּר לָקַח אֶת הַמֶלֶךְ לַמִיטָה, וְהַמֶלֶךְ יָשַן עַד הַבּוֹקֶר . בַּבּוֹקֶר הִתְעוֹרֵר הַמֶלֶךְ וְאָמַר : "יָשַנְתִי כָּל כָּךְ טוֹב, אֵיזוֹ תְרוּפָה נָתַתָ לִי ? "...
אל הספר