144 המשיכו לקרוא את הסיפור : לא עבר זמן רב והרשע חזר לשבת בבית בראש ההר, ליד הנחל . שוב עצר הרשע את המים ולא נתן להם לזרום למטה, לחצר של האיכר . שוב התייבשו העצים ולא נתנו פירות . יום אחד עמד האיכר בין העצים היבשים, נזכר בימים הטובים שבהם עזר לו האריה, והתגעגע אליו מאוד . פתאום ראה את האריה יוצא מהיער . רץ האיכר לאריה ואמר לו : "אני כל כך שׂמח לראות אותך . כל כך גדלת . " ובקול שקט אמר גם : "מה שלומך, חבר שלי ? התגעגעתי אליך מאוד . " "היו לי ימים קשים," סיפר האריה לאיכר, "אריה גדול יותר פָּצַע אותי והיה לי פֶּצַע גדול בגב . " הִתְקָרֵב האיכר אל האריה, ליטף את הגב שלו ואמר : "אני לא מרגיש שום דבר בגב שלך, הפצע נעלם לְגַמְרֵי . . . " הסתכל האריה בעיניים של האיכר ואמר : "אתה צודק . הפצע שפצע אותי האריה הגדול כבר נעלם ולא נשאר סימן . אבל הדרך שבה אתה התנהגת פצעה אותי בלב, והפצע הזה, מהמילים המַעֲלִיבוֹת שאמרת לי, עדיין קיים . " הוריד האיכר את הראש ואמר לאריה : "אני מִתְנַצֵל שפגעתי בך . בבקשה ממך, אריה יקר, סלח לי על המילים שאמרתי לך . אני מבקש שתסלח לי ונחזור להיות חברים טובים . " על פי : ...
אל הספר