הילי חזרה מבּית הספר ורצתה לשׂחק עם אלבּרט , החתוּל שׁלה . " אלבּרט , איפה אתה ? " קראה הילי , " חזרתי . " אבל אלבּרט לֹא הוֹפיע וגם לֹא ילל . הילי יצאה לגנה וקראה : " אלבּרט , אני לֹא רוֹאה אוֹת ךָ ! אתה משׂחק אתי מח בּ וֹאים ? " אבל אלבּרט לֹא הוֹפיע וגם לֹא ילל . הילי התחילה קצת לדאג . אלבּרט תמיד רץ אליה כּשׁהיא מגיעה הבּיתה וּמלקק לה את הרגל . מה קרה היוֹם ? הילי הסתוֹבבה בּגנה , הת כּ וֹפפה והציצה מתחת לצמרוֹת העצים , אבל אלבּרט לֹא היה בּשׁ וּם מקוֹם ! פּתאוֹם נשׁמעה יללה מקצה הגנה . הילי הפנתה את ראשׁה לכ וּ וּן הקוֹל , ושׁם , על כּלנית אדמה , ישׁב אלבּרט ו ְי ִל ֵל . הילי צחקה : " אלבּרט , למה טפּסת כּל כּךְ גבוֹה ? רצית לראוֹת את הכּלנית מלמעלה ? " הילי התקרבה לכּלנית ונעמדה מתחתיה . לכּלנית היה גזע עבה וחוּם , והפּרח שׁלה היה כּמ וֹ שׁמשׁיה מעל הרא שׁ שׁל הילי . " בּ וֹא , אלבּרט , רד מהכּלנית . אני לֹא יכוֹלה לשׂחק את ךָ כּשׁאתה כּל כּךְ גבוֹה . " אלבּרט הסתכּל בּמבּט עצוּב והמשׁי ךְ לילל . " אה , הבנתי " אמרה הילי , " אתה לֹא יכל לרדת . אתה צרי ךְ ללמד לֹא לטפּס על משׁה וּ...
אל הספר