במרכז השיר - חתול רוגז . לא זו בלבד שסיבת רוגזו אינה ברורה , גם לא ידוע מי מושא הרוגז : חבר , חתלתול אפור אחר , או כולם ? השורות החמישית והשישית של הבית הראשון " נשמעות " כאילו יצאו מפיו של החתול הרוגז עצמו , לאחר שנשאל על מי הוא כועס : חלקה הראשון של ה " תשובה " - " על בים , עם בם , על בימבולם " - הוא רצ של הגאים פוצצים , המזכיר גם את " בום " המייצגת בלשון הדיבור קול רעש חזק מאוד , של התנגשות , של התפרצות . החלק השני - " בר - ר - רגז על כולם ! " - גם הוא כולל צלילים אקספרסיביים המדמים נהמת כעס . הבית השני מתאר ברצ משפטים קצרים ובריתמוס מהיר את התנהגותו של החתול הרוגז , המילה " לא" חוזרת ונשמעת חמש פעמים ברצ ( " ולא אכל , ולא שתה ... " ) ומעצימה את הרוגז . גם כאן המשוררת משתמשת ברצ הגאים אקספרסיבי חסר משמעות מילולית מדויקת - " ולא טטי , ולא טטה " - כשכוונתה לבטא את קוצר הרוח , או א את הזע שחש החתול נוכח כל אלה הטורחים סביבו ומנסים לפייסו . לפני קריאה הציגו את שמו של השיר ובקשו מהילדים להתבונן באיור . שאלו : מי כועס ? מה בגו שלו מראה שהוא רוגז ? ( הוא מכונס בעצמו , עיניו צרות ומבטו מלוכ...
אל הספר