מ ָה נ ִ שׁ ְ מ ַע ה ַיו ֺם ? / ע ' הלל יוֹא שׁ ה ָי ָה ח ַל ָ שׁ כּ ְ מ וֹ ק ַ שׁ . כּח וּשׁ , ת ָ שׁוּשׁ כּמ וֹ ית וּשׁ . לֹא אכל , לֹא שׁתה , לֹא בּצל לֹא חביתה . א ִמ ָא א ָמ ְר ָה : הילד חל שׁ ! א ַ בּ ָ א א ָמ ַר : לרוֹפא נג שׁ ! קמ וּ והלכ וּ עם יוֹא שׁ . מדד הרוֹפא את החם בּ ְ מ ַד ְח ֹם . בּדק אם הגרוֹן א ָד ֹם . אמר ליוֹא שׁ : א ֱמ ֹר א ָה ! אמר ליוֹא שׁ להוֹציא לשׁוֹן והקשׁיב אם הלב דוֹפק בּשׁלוֹם . לבסוֹף אמר : ה ַי ֶל ֶד ר ָז ֶה ו ְז ֶה וּ ז ֶה . אמא ואבּא שׁאל וּ : מה עוֹשׂים ? אמר הרוֹפא : הילד צרי ךְ לאכל והרבּה ! זה הכּל ! יוֹא שׁ מיד הסכּים , ו ְה ִת ְח ִיל ל ֶא ֱכ ֹל ה ַ כּ ֹ ל ! ד ַי ְס ָה , ק ְצ ִיצ ָה , גם חביתה , מ ָר ָק , מ ִת וֹךְ הספר הגדוֹל שׁל ע ' הלל , הוצאת עם עובד והקיבוץ המאוחד 1992  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית