| יהואש ביבר יום אחד אמרו לנו שתבוא תזמ וֹ רת ותנגן בקיבוץ שלנו . במודעה שעל לוח המודעות היה כתוב שהכלים בתזמורת יהיו צ ' ל וֹ , וי וֹ לה ושני כינורות . בפעם הראשונה תגיע אלינו תזמורת ! בערב הק וֹ נצרט באו לשמוע את התזמורת כל חברי הקיבוץ , קטנים וגדולים . אני ישבתי באחת השורות הראשונות . סקרן אותי לראות בפעם הראשונה בחיים שלי נגנים שמנגנים על במה . בהתחלת הקונצרט השתעממתי . ולא רק אני . לאט - לאט אנשים התחילו לדבר ולצחוק . נגני התזמורת שמו לב לכך , אבל המשיכו לנגן , כאילו הם לא שומעים את הרעש . ראיתי שאחד מנגני הכינור נותן ה וֹ רא וֹ ת לשאר חברי התזמורת . היום אני יודע שזה היה נגן הכינור הראשון , ה״מנהיג״ של התזמורת . לפעמים הוא הדריך את ארבעת הנגנים וניצח על הנגינה שלהם , ולפעמים ניגן לבד . פתאום הוא הוריד את הקשת מעל הכינור וסימן לחברי התזמורת להפסיק לנגן . כל האנשים בקהל הפסיקו לצחוק . הכנר הראשון קם ואמר : " חברים יקרים , אני רוצה לנגן לכם קונצרט לכינור . " הוא אמר את שמו של המלחין , שם את הכינור על ה כּ תף שלו , עצם את העיניים והתחיל לנגן . המוזיקה מילאה את אוויר הקיץ החם . הצלילי...
אל הספר