כתבה : שירה גודמן איירה : ענת ורשבסקי הכרתי את אלישבע בשנה שעברה , בגן הציבורי ליד הבית שלי . אני הולכת לשם לפעמים עם האחים הקטנים שלי , וגם אלישבע הייתה מגיעה לשם עם האחים הקטנים שלה . התחלנו לדבר וגילינו שיש לנו המון דברים משותפים : שתינו באותו גיל ) , ) 10 לשתינו יש אחים קטנים ) אחים , לא אחיות ( , ושתינו אוהבות לצייר . כשאלישבע הזמינה אותי לבקר אצלה בבית , נדהמתי לגלות כמה צבעים יש לה . לא רק טושים בכל הגדלים והמינים , אלא גם צבעי פחם , צבעי פסטל , צבעי מים , צבעי שמן ועוד ועוד . היה לי קשה להסתיר את הקנאה ... לי הייתה בקושי חפיסה אחת של צבעי עיפרון שקיבלתי במתנה ליום הולדתי בשנה שעברה . אלישבע שמה לב כמה התפעלתי מהמבחר העצום של הצבעים שלה , ובדרכה החכמה הבינה שלי אין מגוון כזה . היא הזמינה אותי לבוא אליה לצייר ולהשתמש בצבעים שלה מתי שרק ארצה . אבל אני קצת התביישתי ... ואז עלה בראשי הרעיון ... למה שלא נקים חנות יד 2 לצבעים ? אימא שלי מתנדבת בחנות יד 2 לבגדים . אנשים מביאים לשם בגדים שהם כבר לא לובשים , ומי שרוצה יכול לבוא לקנות . כל בגד נמכר בשקל אחד ! אפשר להקים חנות בדיוק כזאת - ...
אל הספר