על פי פרק מתוך הספר " פייסבוקס " , דנה אבירם אימא חושבת שאי אפשר לסמוך עליי . שלושה שבועות הייתי " ילדה טובה " והיא כמעט האמינה שהשתניתי בזכות נינג ' ה , הכלבה הקטנה שהיא הסכימה להכניס אלינו הביתה . אבל כמו תמיד , היא התאכזבה ממני . נסענו במכונית . היא הסתכלה על הכביש , וקולה רעד כשאמרה , " תשכחי מחשבון פייסבוק , את שומעת ? מגיע לך שאוציא מהבית גם את הכלבה המעצבנת הזאת , שגם ככה אני ממש לא רוצה אותה בבית , אבל נתתי לך הזדמנ וּ ת נוספת . אבל פייסבוק – זה לא ! " במצב אחר הייתי בטח מתווכחת אתה עד שהייתי מנצחת , אבל בתוך תוכי ידעתי שהפעם אימא צודקת . היא באמת ניסתה בשבועות האחרונים לסבול את נינג ' ה , ומה בסך הכול הייתי צריכה לעשות ? ללמוד לנגן בפסנתר כמו שאימא רצתה . ידעתי שעשיתי טעות , וראיתי את פרופיל הפייסבוק הנפלא שדמיינתי לעצמי עף מהחלון . רגע , פרופיל , חכה שנייה , תן לי להסתכל בך רק עוד קצת . והפרופיל הדמיוני שלי עמד , והזכיר לי שככה הוא היה נראה אילו רק הייתי לומדת לנגן בפסנתר . בתמונת הפרופיל רואים את כל מי שרציתי כל כך להיות – ילדה נחמדה ששיער ג ' ינג ' י חלק מלטף לה את הכתפיים ...
אל הספר