קוראים סיפור על פי בנימין טנא חלק א 1 הקולנוע עמד בקצה השכונה היהודית , מול הרחובות הנוצריים , והיה כמו גשר מתוח בין שני חלקי העיר . זה היה הקולנוע היחיד שהציג סרטים גם בשעות היום , ורוב המבקרים בו היו ילדים . מעל דלתות הכניסה נתל וּ מודעות פרסומת ענקיות : ראש שבט האינדיאנים מחזיק חבל ארוך ; שריף מן המערב יורה מן המותן משני אקדחים ; טרזן קופץ על נמר . 5 הסרטים הוחלפו פעמיים בשבוע . מהשעה שלוש היה תור ארוך של ילדים יהודים ונוצרים ליד ק וּ פת הקולנוע , וברחבת הכניסה חיכה כל הקהל והרעיש בקול . בשעה ארבע בדיוק נפתחו הדלתות , הקהל המתרגש והרועש נכנס לאולם , ובבת אחת התרוקן הרחוב מאנשים והייתה בו דממה . אנחנו , ילדי החצר , היינו באים לעיתים קרובות אל רחבת הקולנוע , מתפע ֲלים ממודעות הפרסומות הצבעוניות . השתוקקנו מאוד להיכנס אל הקולנוע ולצפות בפלאים המוצגים שם , שעליהם שמענו משמ וּ עה בלבד , אך לא היה לנו סיכוי לבוא פנימה . מחיר הכרטיס – ארבעים פר וּ טות – והוא לא היה בידנו . יום אחד , סבק , שהיה ראש החבורה שלנו , קיבל אומץ ו " התפלח " עם קהל הילדים הנכנסים לקולנוע . א וּ לם הסדרן שם לב אליו ...
אל הספר