לפניכם ארבעה קטעים המביאים ציטוטים מדבריהם של ארבעה אנשים , שכל אחד מהם מספר על טקס בר - המצווה שלו בנעוריו ובוחן אותו במבט של כמה עשרות שנים לאחור . כל הכותבים עלו לתורה , אבל כל אחד מהם מרגיש אחרת ביחס למעמד הזה . קראו את דבריו של ביל גרוס , יהודי - ישראלי שעלה מארצות הברית : כשעמדתי על בימת בית הכנסת " עדת ישורון " במיניאפוליס , מינסוטה , באוקטובר , 1952 התפללתי בכל לבי שהקהל לא יבחין כמה נרגש הייתי . היה זה יום הבר - מצווה שלי , שלכבודו התכוננתי חודשים . [ ... ] [ ... ] אני זוכר היטב את יראת הכבוד שחשתי למקום ולטקס , הרבה יותר משאני זוכר את הופעתי שלי באותו בוקר . גל הפליאה והגאווה בשורשיי היהודיים , ובהזדמנות להשתתף כבוגר במסורת בת יותר מאלפיים שנה של חיי בית כנסת , מעולם לא עזב אותי מאז . בכל פעם שאני נכנס לבית הכנסת , בכל מקום בעולם , סוחפים אותי זיכרונותיי בחזרה אל העלייה הראשונה ההיא לתורה כחבר מלא בקהילה . היו בחיי תקופות שבהן שמרתי מצוות יותר ותקופות שפחות , אבל משמעותו של היום ההוא מחזירה אותי תמיד לשורשיי . מתוך : ביל גרוס , ״השלמה מאוחרת״ בתוך : עליזה לביא , התרמיל היהודי...
אל הספר