האם יצא לכם אי פעם לשחות בירדן , בכינרת , בים התיכון או בכל מקור מים אחר נגד כיוון הזרם ? אם כן - איך הרגשתם ? אם לא - איך מרגיש לדעתכם אדם השוחה נגד הזרם ? ומדוע נדמה שהקושי שחווים בתחילה שונה מהקושי שחווים לאחר זמן מה ? השחייה נגד הזרם במים מייצרת קושי פיזי . האם , לדעתכם , מתלווה לכך גם קושי רגשי ? ואם כן , מה דעתכם : האם הקושי הרגשי במקרה זה דומה לקושי הרגשי הקיים בהליכה נגד הזרם בחברה ? ואולי השאלה הגדולה ביותר בהקשר הזה היא : מה דוחף אותנו לפעול נגד הזרם ? הרצון להגיע למקום שאף אחד לא הגיע אליו , או אולי ההבנה שהדרך שלנו היא הנכונה , הצודקת , האמיתית , ורק היא זו שתביא אותנו למחוז חפצנו ? כדי להבין מהי " הליכה נגד הזרם " , ננסה להתחקות אחר שניים שכתבו על כך בתחום הזמר העברי של ימינו - מיכה שטרית ושלום חנוך . שניהם מתארים בשיריהם אנשים שהולכים נגד הזרם . האחד אחוז שאפתנות להצליח , והאחר חש בודד מאוד . בגלל הרוח מילים : מיכה שטרית לחן : לאה שבת יהיה מה שיהיה אני עוד אשנה אני אגשים את חלומי נושאי בשורה רעה מכות או עוד גזרה לא ישנו את מהותי . אני את והאל שלצידי עוד ננצח לא בגלל הכוח ...
אל הספר