מאת ניל מקפרקהר " הניו יורק טיימס" תושבי סעודיה , שגדלו במדינה שבה השליטים פותרים כל בעיה באמצעות פיזור כספים לכל עבר , צריכים עתה להתרגל לרעיון שצריך לצאת לעבוד . האוכלוסייה הכפילה עצמה מאז שנות ה - , 80 והפטרו - דולרים אינם מספיקים כדי לתת לכולם רמת חיים בלא מאמץ כדי לשדל צעירים סעודים סרבנים לעבוד בפס ייצור המייצר 300 אלף חבילות עוגיות ליום , נאלצו המנהלים של " " National Biscuits & Confectionery Company לאמץ גישה גמישה וסבלנית . סעודי אחד סירב למשל ללבוש סרבל בשל המבוכה שחש כאשר מכריו התבדחו על חשבונו ואמרו לו כי יהיה עליו לחמוק מפטרולים משטרתיים המחפשים מהגרים לא חוקיים . אחר שנא את הגדרת תפקידו כפועל מתחיל בעבודה ששכרה כ - 6 , 000 דולר לשנה . הוא רצה לספר לכלתו החדשה שהוא טכנאי . שלישי טען שהוא מתאים לתפקידי ניהול , לא לייצור . " סעודי שעבד בבית החרושת שלנו בא ואמר , ' למה אני לא יכול להיות משגיח ? סיימתי קולג ' ויש לי תואר , ועכשיו אני עובד בין כל האנשים האלה מנפאל ובנגלדש והודו ' , " סיפר ויליאם מנזיס מניו זילנד , מנהל בית החרושת . מדובר בנגע הפושה בחברה הסעודית , ששורשיו נעוצי...
אל הספר