שינוי דרמתי חל באזור בשנת , 1967 לאחר שהחלו להפיק בו נפט בכמויות מסחריות . ראשי המדינה אימצו מדיניות פיתוח אזורית שמטרתה העיקרית הייתה ליישב את האוכלוסייה הבדווית ולחלק את ההכנסות מהנפט בין האזרחים באופן שווה . הם גם נקטו פעולות שחיזקו את החקלאות בתוך היישובים הקיימים ושיפרו את תנאי החיים של האוכלוסייה הכפרית . היישובים נהנו מהתפתחות מואצת בעקבות תוכניות רחבות היקף במיוחד של הקמת בנייני מגורים , הקמת מוסדות ציבוריים ושירותים לציבור . פותחה רשת כבישים ארצית שקישרה את היישובים זה לזה ולערים האחרות באמירויות השונות . אזור אל -עין חולק לתת אזורים מנהליים ובכל אחד מהם הוקמה מועצה אזורית משלו . העיר אל - עין , היישוב העיקרי באזור , הפיקה תועלת רבה מהמצב החדש . בנוסף , המשפחה השלטת באמירות מתגוררת באל - עין ולכן נהנתה העיר מיחס מיוחד שהעניק לה הנשיא , שיח ' זייד בן סולטאן , שביקש לפתחה ל " עיר גנים מודרנית ופורחת על גבול המדבר " . מעבר לסיסמה פיוטית זו , אל - עין משמשת כשוק המרכזי של האזור והיא סייעה לכפרי הלוויין שלה לשגשג . מבחינה מנהלית ופוליטית , הפכה אל - עין לבירת האזור המזרחי של אמירות...
אל הספר