יאנוש קורצ 'אק תרגמו דב סדן וצבי ארד שום ילד לא הסכים לשבת עמו על ספסל אחד . ומכיוון שלא רצו , לא ישבו וסוף פסוק . אולם יאסיאק חרישי היה , יאסיאק – אם מישהו מצווה , גם כשאינו רוצה – יציית . אלא שעתה רב צערו . כשלישי לא ירשו לו לשבת , וגם אסור , ל וּ אפילו הרשו . ומקום אחר כבר לא היה . מה היה עליו לעשות ? התיישב . אין הוא בוכה , לפי שיודע כי ילעגו לו . גם בחצר אין רחמים כאשר מישהו בוכה . " בכיין " – יגידו . פעמים הרבה צוחקים המבוגרים לדמעותיו של הילד , ובוודאי מהם ראו הילדים ולמדו . כל מי שיכול מתאפק , כדי שלא יראו . היום הראשון בבית הספר . יושב לו יאסיאק , זז אל קצה - קצהו של הספסל , אך משיעיף מבט , ייזכר בכל . עליו לעמוד על המשמר . להחזיק מעמד רק היום . ש כּ ן בבואו הביתה , יגיד לאימא : מה לעשות , כדי לא לשבת ליד ההוא ? הנה יאסיאק שומע , כי התלמידים צריכים ללמוד בשקידה , לא לקמט את המחברות , לשפשף את השיניים במברשת ולא להפריע בשיעורים . הוא שומע כביכול , אך מושך את הליחה באפו . המורה עדיין אינה מכירה את הילדים , על כן היא אומרת : בוא - נא הנה , אתה מהספסל האחרון . מה שמך ? מדוע אתה בו...
אל הספר