כבר בשנת 1940 היה בחר כי שלב מכריע בפיתוח פצצה גרעינית הוא העשרת אורניום . כ י > _^ _0 \> _0 33 ר _] חל _$ 7 יר ^;! ל ' ^! /? 0 אטומים של איזוטופים שונים של אותו יסוד נבדלים זה מזה במסה שלהם , אך לא בתכונותיהם הכימיות . מבנה הגרעין והמסה שונים , אבל מערך האלקטרונים של האטום זהה . זו הסיבה שאפשר להפריד בין איזוטופים רק בתהליכים המושפעים מהמסה של האטומים . בשנת 1941 נשקלו שלוש שיטות להפרדת האיזוטופים של אורניום , כמפורט בסעיפים א , ב ו - ג שלהלן . א . העשרה באמצעות צנטריפוגות כאשר כולאים גז המורכב משני איזוטופים של אותו יסוד בצינור אנכי , בגלל כוח הכבידה נוצר מצב שיווי משקל שבו הגז בחלק התחתון של הצינור מועשר באיזוטופ הכבד , והגז בחלק העליון של הצינור - באיזוטופ הקל . אולם בדרך זו שיעור קטן של חלקיקי הגז מופרדים . אפשר להגביר את ההפרדה על ידי הוספה של שדה כבידה מלאכותי - "שדה כבידה הקשור לתאוצה " ( על - פי עקרון השקילות של איינשטיין ) . עושים זאת כך ; מכניסים אורניום בתרכובת גזית - אורניום הקסה - פלואוריד . םדד לצינור . את הצינור מכניסים לצנטריפוגה , ומסובבים את הצנטריפוגה במהירות גבוהה ...  אל הספר
מכון ויצמן למדע. המחלקה להוראת המדעים

אוניברסיטת תל אביב

ישראל. משרד החינוך