. 1 לפניכם סיפורה של אורנה לוי , ובו תיאור ילדותה בכיתת חירשים בבית הספר . נולדתי ילדה חירשת במשפחה חירשת . שפת הסימנים היא השפה הראשונה שלי , והעברית היא השפה השנייה . למדתי בכיתה של ילדים חירשים בבית ספר רגיל . היה לי נהדר בכיתה . במסגרת בית הספר יצאנו מדי פעם לטיולים , למוזאונים ולהופעות . כשנסענו למוזאון למשל , כיתת החירשים הצטרפה לכיתות האחרות . במוזאון המדריכה הייתה נותנת לנו הסבר על התערוכה והמוצגים , אבל לא היה לנו מתורגמן . אנחנו , החירשים , היינו מביטים מסביב בשעמום . אני התבוננתי במדריכה , אך לא הבנתי דבר , ולכן הייתי מתחילה לפטפט ( בסימנים ) עם חבריי , וזה כמובן הפריע . המורה הייתה כועסת עליי וגוערת בי : " אורנה , שבי בשקט ! אורנה , תקשיבי . " אמרתי לה : " טוב , בסדר , אני אקשיב . " שוב הסתכלתי על המדריכה והתאמצתי להבין אותה , אך שוב לא הבנתי דבר . ההבטחה שנתתי למורה פרחה מראשי , ושוב חזרתי לפטפט עם החבר . 'ה כשחזרנו לבית הספר המורה שוב נזפה בי : " אורנה , את לא בסדר , את תמיד מפריעה לנו . " בבית , כשחשבתי על כך , לא הבנתי . למה תמיד אני היא זו שמפריעה ? למה כולם יושבים בשק...
אל הספר