חכמת הזקנים (סיפור עם)

| ספר : יהודה אטלס בּ אחת מארצ וֹ ת הקדם חי פּ עם מל ךְ , שׁבּ ק שׁ לה שׁ אר צעיר לנצח . מדי בּ קר היה נג שׁ אל הראי וּ ב וֹ חן את פּ ניו בּ מ שׁךְ שׁ עה אר כּ ה , מח פּשׂ בּ דאגה אחר א וֹ ת וֹ ת שׁ ל זקנה . כּשׁ היה מגלה שׂ ערת שׂ יבה בּשׂ ער וֹ א וֹ בּ זקנ וֹ , היה ת וֹ ל שׁ א וֹ ת הּ בּ חרי-אף . אם מצא קמט דק ליד העין , היה ק וֹ רא מיד למעסה המלכ וּ תי וּ מצוה עליו לעס וֹ ת את פּ ניו היטב בּשׁ מנים וּ בתמר וּ קים , עד שׁ הקמט הט שׁ ט שׁ לבלי-ה כּ ר . אם נדמה היה ל וֹ כּ י זוי וֹ ת פּ יו ה שׁ ת פּ ל וּ מעט מדאגה , היה מעוה את פּ ניו בּ חי וּךְ , עד כּ י לב שׁוּ שׁ נית אר שׁ ת צעירה ו שׁוֹ בבה . א וּ לם , כּ כל שׁ נסה המל ךְ להסיח דעת וֹ מן הזקנה הממ שׁ מ שׁ ת וּ באה , כּ ן גברה חרדת וֹ מ פּ ניה . פּ ניו הי וּ ט וֹ ב וֹ ת וחלק וֹ ת עדין וּשׂ ער וֹ שׁ חר- כּ ע וֹ רב , א ךְ מדי צאת וֹ אל מח וּ ץ לארמ וֹ ן ראה זקנים וּ זקנ וֹ ת שׁ ח וּ חים , חר וּשׁ י- פּ נים וּ שבי- שׂ ער , וּ מראם לֹ א נתן ל וֹ מנ וֹ ח . עמד אפ וֹ א י וֹ ם אחד וגזר לגר שׁ את כּ ל הזקנים מממלכת וֹ . וחק יצא מלפניו : כּ ...  אל הספר