החנכיה האסורה של סבתא

| שרה ליפקין סבתא י שׁ בה על ה כּ רסה הגד וֹ לה וּ בידיה פּ קעת שׁ ל צמר גפן . היא מ שׁ כה שׁוּ ב ו שׁוּ ב מעט מסיבי ה כּ תנה הלבנים , מ וֹ ללה א וֹ תם בּ אצ בּ ע וֹ תיה ו שׁ זרה מהם ח וּ טים אר כּ ים ודקים . " סבתא , מה את ע וֹשׂ ה " ? שׁ אלתי . " אלה פּ תיל וֹ ת לחנ כּ יה " , הס בּ ירה סבתא . היא הניחה על ה שׁ לחן ת שׁ עה גביעים קטנים , יצקה לת וֹ כם מעט שׁ מן ו שׂ מה פּ תילה בּ כל אחד . " זאת חנ כּ יה , החנ כּ יה המיחדת שׁ לנ וּ , " ה וֹ סיפה בּ ק וֹ ל נרג שׁ . כּשׁ הבחינה בּ תמה וֹ ן שׁבּ עיני ה וֹ סיפה סבתא : " כּשׁ גרנ וּ בּ פרס , בּ עיר מ שׁ הד , היינ וּ אנ וּ סים . לֹ א יכלנ וּ לקים בּ גל וּ י את המנהגים שׁ לנ וּ , ואס וּ ר היה לאי שׁ לדעת שׁ אנחנ וּ יה וּ דים . בּ כל ימ וֹ ת ה שׁ נה חיינ וּ כּ מסלמים , אבל בּ סתר , בּ מרתפים , קימנ וּ את כּ ל המצו וֹ ת ואת כּ ל המנהגים שׁ לנ וּ . בּ חג החנ כּ ה הכנ וּ חנ כּ י וֹ ת כּ מ וֹ זאת , מ פּכּ ים נפרדים , כּ די שׁ אם יגיע וּ פּ תא וֹ ם א וֹ רחים לֹ א קר וּ אים , נ וּ כל לפזר מיד את הנר וֹ ת , ו לֹ א ידע וּ שׁ אנחנ וּ מדליקים נר וֹ ת שׁ...  אל הספר