בלילה ההוא כשהשד בא לקחת ממנו את הכישרון , הוא לא התווכח , לא בכה , לא התנגד . הוא הציע לשד כדור שוקולד "מוצארט" וכוס לימונדה , והוסיף : "היה נעים , היה טעים , היה נהדר . אבל עכשיו הגיע הזמן , והנה אתה כאן , וזאת העבודה שלך . אני לא הולך לעשות מזה עניין . רק אם אפשר , הייתי רוצה לכתוב עוד סיפור אחד קטן לפני שאתה לוקח אותו ממני . סיפור אחרון וזהו . ככה יישאר לי עוד משהו מהטעם בפה . " השד הסתכל בכדור השוקולד , וידע שעשה טעות שהסכים לאכול . תמיד זה הנחמדים שעושים לך הכי הרבה בלגנים . עם המגעילים אף פעם לא הייתה לו בעיה . באים , מוציאים את הכישרון וזהו . הבנאדם יכול לקלל ולצעוק עד מחר . הוא בתור שד יכול לעשות וי קטן ולעבור לשם הבא ברשימה . אבל הנחמדים ? כל אלה עם הדיבור השקט , השוקולדים והלימונדות , מה אתה יכול להגיד להם ? " טוב , " נאנח השד , "סיפור אחרון וזהו . אבל שיהיה קצר . השעה כבר כמעט שלוש , ויש לי עוד שתי כתובות להספיק היום . " " קצר , " חייך הבחור , "אפילו קצרצר , שלושה עמודים לכל היותר . אתה יכול לראות טלוויזיה בינתיים . " אחרי שאכל עוד שני כדורי שוקולד , התיישב השד על הספה והתח...
אל הספר