| יונה טפר " כעת ספרי לי מה שלומך " ? ביקש אבא והתיישב לידי . הלילה ירד מזמן . אבא השכיב את יעלי לישון וסיפר לה ולחגי , שנרגע סוף סוף , את אחד מסיפוריו היפים . אמא הלכה לסדר לשניהם מקום לינה , ואבא ואני נשארנו לשבת על מדרגות הבית המ וּ אפל . " תראי איזה לילה מלא כוכבים " . אמר אבא בשקט , " הכוכבים האלה מלווים אותי בשמירה ודרכם העברתי כל לילה דרישת שלום לך , ליעלי ולאמא " . " איזה דרישת שלום " ? שאלתי מבולבלת . " דרישת שלום בדואר הכוכבים " , חייך אבא ושיניו הלבנות הבהיקו בפניו השזופים . " כשאני עומד בלילה בּ עמדה , אני חושב עליכן הרבה . וכשאני מתגעגע , אני מבקש מהכוכבים להעביר לכן פריסת שלום ממני " ... " לכבות את האור ! לכבות את האור בקומה השלישית " ! חתך קול כועס את השקט . " מי זה צועק " ? התפלא אבא . " זה ה פּ קח של הג"א שאחראי על ההאפלה " , הסברתי . " הוא עובר בערבים ברחובות ובכל מקום שהוא רואה אור הוא צועק לכבות . ברחוב שלנו תמיד יש לו עבודה , כי הקטנים שוכחים לפעמים שצריך לשמור ופותחים את הווילון " .
אל הספר