| הנס כריסטיאן אנדרסן היה היה פעם מלך שאהב כל כך בגדים יפים וחדשים , עד שהוציא את כל כספו על מל בּוּ שים ועל קישוטים נאים , כּ יאה למעמדו . הוא לא התעניין בחיילים שלו , לא התעניין בתיאטרון ואפילו לא בנסיעה במרכבה שלו , אלא אם כן ביקש להציג לראוה את בגדיו החדשים . היה לו בגד מיוחד לכל שעה משעות היום , ואם נה וּ ג לומר בדרך כלל על מלכים : " הוא יושב על כּ ס המלכות שלו , " הרי עליו אמרו תמיד : " המלך יושב בארון הבגדים שלו " . בעיר הגדולה שהמלך התגורר בה היו החיים מהנים ומעניינים . בכל יום הגיעו לעיר מבקרים רבים , ויום אחד הגיעו אליה גם שני נ וֹ כלים . הם הודיעו ברבים שהם מי וּ מנים במלאכת האריגה , ויכולים לארוג את האריג היפה ביותר שאפשר להעלות על הדעת . לא זו בלבד שהצבעים והדוגמה של הבד יפים מאין כּ מ וֹ תם , אלא שלבגדים העשויים מהאריג הזה תכ וּ נה מיוחדת במינה : אנשים טיפשים ללא תקנה או אנשים שאינם ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות אותם . " אלה בדיוק הבגדים שאני צריך " , חשב המלך . " אם אלבש אותם , אוכל לגלות מיד אילו אנשים בממלכה שלי לא ראויים לתפקידים שהם ממלאים . ואוכל גם להבחין בין החכ...
אל הספר