הפיוט הוא תפילה המבטאת את רגשותיו של המתפלל כלפי האל . השירה והניגון נזכרים כבר בתנ"ך , והם שימשו כדרך נוספת לפנות לה , ' להתפלל , לבקש עזרה בעת צרה ולהודות בעת שמחה . בספר בראשית ( ד , כא ) מסופר על יובל , " אבי כל תופש כינור ועוגב" – הוא המוזיקאי הראשון שנזכר בתנ"ך . בספר שמות נזכרת שירת הים – השירה המשותפת הראשונה , שבני ישראל שרו כדי להודות לה' על שהוציאם ממצרים . באותו מעמד גם מרים , אחותם של משה ושל אהרון , פצחה בשירה : " ותקח מרים הנביאה אחות אהרן , את-התף בידה ; ותצאן כל-הנשים אחריה , בתפים ובמחלת . ותען להם , מרים : שירו לה' כי-גאה גאה , סוס ורכבו רמה בים" ( שמות טו כ–כא . ( כאשר בית המקדש היה קיים נהגו הלוויים לשיר ולנגן בשעת הקרבת הקרבנות . לאחר חורבן בית המקדש גלה עם ישראל מארצו והתפזר ברחבי העולם . בתקופה זו החלו לחבר פיוטים – שירי קודש שהעשירו את התפילה , ושנועדו לשירה בקול . חלק מהפיוטים הוכנסו אל סידור התפילה , ושרו אותם כחלק ממנה . במהלך השנים התרחב מעגל הפיוטים גם אל מעבר לתפילות : ישנם פיוטים מיוחדים לחגים ולמועדים , פיוטים לשבת ( זמירות שבת , ( פיוטים לחתונה , לברית...
אל הספר