הסיפור הקצר הוא צורת יסוד בפרוזה האפית , אם כי המונח חדש יחסית ( מסוף המאה . ( 19-ה קשה להגדיר את הסיפור הקצר כסוגה ולציין מה הן בדיוק תכונותיו , איכותו ואורכו . מקובל לראות בסיפור הקצר יצירה עלילתית , המניעה דמות אחת או דמויות ספורות על פני תקופה לא ארוכה , בשלבים הידועים של התחלה , אמצע , שיא וסוף . נושאי הסיפור הקצר , סגנונותיו ואופני הביטוי שלו אינם מוגבלים . יש סיפורים שעיקרם עלילה ומתח , ויש שעיקרם עיצוב דמות . יש שעלילתם היא חיצונית או פנימית , ויש שהתיאור וההגות תופסים בהם מקום ניכר . יש סיפור שאופיו הכללי הוא לירי , ויש שהוא דידקטי באופיו ובמגמתו . אפשר שיהיו בסיפור הקצר סממנים של רומן , אבל קיצור היריעה מחייב ריכוז , מיצוי , מיקוד ומתח , כדי להשיג שלמות עלילתית ואחדות רעיונית . האירוע שהסיפור הקצר מתמקד בו הוא בעל חשיבות מכרעת וחורצת גורל בחיי הגיבור . מספר הדמויות מצומצם , והוא מסתכם בדרך כלל בדמות ראשית ובדמות משנית . עוד כמה מאפיינים של הסיפור הקצר : בדמות הגיבור בסיפור חל שינוי והוא מתפכח . השיא , הרגע המותח ביותר ביצירה , מופיע כמעט בסוף . הזמן יכול להופיע בשני אופנים : ...
אל הספר