בפרקים הקודמים הכרזנו על משתנה על פי אופיו של הערך המספרי : סיבית , שלם או ממשי ; ערך שלם מסוג " מסומן " ( signed ) או " חסר סימן " ;( unsigned ) תחום ערכי המספר השלם : . char , int , long int בתכנית פשוטה המטפלת במספר קטן של נתונים , ניתן להגדיר משתנים כמספר הנתונים . ואולם , כאשר מספר הנתונים הדרושים לאחסון ולעיבוד הוא גדול , הגדרת משתנים כמספר הנתונים יוצרת תכנית מסורבלת וארוכה כיוון שנדרש להתייחס לכל משתנה בנפרד . לדוגמה , אחסון של 100 ערכים מספריים מסוג char כמשתנים יחידים מחייב הגדרה של 100 משתנים בעלי שם ייחודי : char a 1 , a 2 , a 3 , … , a 99 , a 100 ; ההתייחסות לכל משתנה חייבת להיות על פי שמו . כדי להציב את הערך אפס בכל משתנה חייבים לרשום 100 הוראות שונות : a 1 = 0 ; a 2 = 0 ; … a 100 = 0 ; כדי לייעל את הטיפול בנתונים משתמשים במבנה הנקרא : מערך , . array בפרק זה נעסוק במערך חד-ממדי המכיל ערכים מספריים וכן במערך מסוג char המכיל תווים . מערך המכיל תווים נקרא : מחרוזת , . string
אל הספר