הרעיון הלאומי-הציוני היה אחד האתגרים הקשים ביותר שהציבה המודרנה בפני החברה היהודית . התנועה הציונית הציעה משמעות חדשה למושג הגאולה , ואף הגדירה זהות לאומית-יהודית שאיננה דתית , ולכן עוררה גם התנגדות . ההתנגדות התבססה הן על נימוקים דתיים והן על שיקולים מעשיים . בסעיף שלפנינו נעסוק בטיעוני המתנגדים לרעיון הציוני ולפעילותה של התנועה הציונית , תוך התמקדות בשלושה שלבים מרכזיים : התגבשות הרעיון הציוני בימי מבשרי הציונות , פעילותה של תנועת " חיבת ציון" וההתיישבות בארץ ישראל , והתמסדותה של התנועה בהנהגתו של הרצל . רעיונותיהם של מבשרי הציונות מעוררים חששות הרעיונות הציוניים עוררו חששות בקרב יהודים שומרי מצוות , אך בשלב הראשון של הופעתם עדיין לא הייתה זו התנגדות מאורגנת . רבנים שונים זיהו יסודות משיחיים בספריהם של מבשרי הציונות , הרב אלקלעי והרב קלישר , והם התנגדו להם מתוך תפיסה שהגאולה תבוא בדרך נסית ולא בדרך טבעית . הם גם לא קיבלו את המשמעות החיובית שייחסו המבשרים לאמנציפציה כתהליך שיכול לסייע בקירוב הגאולה , וטענו כי אסור לנקוט יוזמה אנושית לשם כך . בין המתנגדים לגאולה בדרך הטבע ( עמ' ( 319 ה...
אל הספר