הלאומיות היהודית מתעוררת במאה 19-ה במחצית הראשונה של המאה , 19-ה כאשר התפתחו תנועות לאומיות במדינות שונות באירופה , ביניהן גרמניה ואיטליה , היה העם היהודי מפוזר במדינות שונות בעולם ללא ריבונות מדינית . אבל על אף היעדרם של המאפיינים המגדירים אומה ( עמ' , ( 89 ניכר היה כי היהודים אינם רק קבוצה דתית נבדלת . התורה והמצוות , ההיסטוריה המשותפת והקשרים בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם ליכדו את היהודים לעם אחד . בנוסף לכך , העם היהודי שמר לאורך הדורות ובכל מקומות גלותו על זיקה לארץ ישראל , אשר באה לידי ביטוי בתפילה לשוב לציון ובאזכורה של ארץ ישראל באירועים שונים . לפי המסורת הדתית , הגלות היא מצב זמני שבסופו תבוא הגאולה והעם היהודי ישוב לארצו . כבר בראשית המאה , 19-ה אך בעיקר במחצית השנייה של אותה המאה , החלו להתפתח רעיונות יהודיים-לאומיים מודרניים . אפשר לסווג את הרעיונות האלה לשתי מגמות מרכזיות : רעיונות השואפים לתת מענה למצוקותיו של העם היהודי כלאום החי בגולה ומשתלב בקרב האומות , ללא קשר הכרחי לציון . רעיונות הקושרים את גורלו של העם היהודי עם מולדתו ההיסטורית - ארץ ישראל . היסטוריונים דנים ...
אל הספר