יצחק רבין * אני מביט סביבי אל הערבה , ואני רואה מדבר בצד הירדני ובצד הישראלי . אין כמעט חיים כאן , הכול שממה . אין מים , אין באר - רק מוקשים . כאלה היו היחסים בין ישראל וירדן 47-ב השנים האחרונות : מדבר יבש . אפילו לא עלה ירוק אחד , לא עץ , גם לא פרח . היה צורך בהחלטה אמיצה כדי להתגבר על היובש הזה שבין שני העמים , על המוקשים . לנו ולכם היו הרבה ימי צער . השכול הוא אחד , כמו שהגבורה היא אחת . היינו זקוקים להרבה כוחות נפש משני הצדדים כדי לסלוח על השכול שגרמנו זה לזה ולפנות את שדות המוקשים שהפרידו בינינו כל כך הרבה שנים . השממה הייתה בלב שני העמים כמעט שני דורות . עכשיו הגיע הזמן לא רק לחלום על עתיד טוב יותר . הגיע הזמן גם לעשות אותו . מנהיגות יכולה להראות את הדרך , אבל את הדרך עצמה צריכים לסלול בני שני העמים . אני לא מאמין שהיינו מגיעים לרגע הגדול הזה , בלי הרצון לשלום שהיה בלבבות שני העמים : בלבבות אנשי הצבא כמו בלבבות אנשי הרוח ; בלבבות החקלאים כמו בלבבות הנהגים העוברים בכבישי הערבה בירדן ובישראל ; בלבבות המורים כמו בלבבות ילדי הגן . שני עמים עם רצון חזק לקבוע שבדור שלהם תתחיל המהפכה הג...
אל הספר