מילים : אמיר גלבע לחן : גידי קורן ושלמה ארצי פתאם קם אדם בבקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום . דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת . הטללים רוססים והרים רבוא קרנים - הם יולידו חפת-שמש לכלולותיו . והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים ונכלמות משתחוות המלחמות אפים להוד אלף שנים מפכות במסתרים . אלף שנים צעירות לפניו - כפלג צונן . כשיר רועים . כענף . פתאם קם אדם בבקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ורואה כי חזר האביב כמו הוריק שוב אילן מן השלכת . לפי השיר , מה קורה כאשר אדם מרגיש שהוא חלק מעם , מקהילה גדולה ?
אל הספר