פורים ראשון בירושלים , תשי | ט" סיפור חיים סבתו חורף תשי"ט היה חורף קר וסוער , אולי רק לי . הייתי ילד קטן , תלמיד כיתה ב' בתלמוד תורה בירושלים . כמה חודשים קודם עלינו ממצרים לשיכון עולים בבית מזמיל . לא היינו רגילים לקור הירושלמי . יום-יום קמתי בבוקר לחכות בתחנה לאוטובוס מספר . 18 בתיק שלי הייתה שקית בד ובתוכה ספר גמרא , ספר חשבון וכמה חצאי מחברות . והאוטובוס הגיע תמיד מלא , ולפעמים לא עצר בתחנה . האנשים בתחנה צעקו , התחננו שיעצור כדי שלא יאחרו לעבודה . והנהג מרים את ידיו וצועק : "מלא , מלא . " אחרי נסיעה ארוכה הייתי יורד בתחנה שליד העץ הזקן בכיכר הרצל , הייתי צועד כל בוקר ברחוב , וגשם היה מכה בי בכוח כל הזמן . כך יום-יום בחורף ההוא . לפעמים היה רואה אותי הרב לויכטר , המנהל של התלמוד תורה , והוא היה עוטף באהבה את צווארי במגבת מטבח ואומר : " אם לא מעיל , יהיה לך לפחות צעיף בגשם הזה " . אהבנו את הרב לויכטר יותר מכל המורים . גבוה היה , בעל זקן . עיניו היו טובות , ולבו מלא אהבה לילדים . מפעם לפעם , ביום יפה של חורף , היה סוגר את הספרים ואומר לנו : " היום נלמד בעמק , " ולוקח את כולנו לטייל ...
אל הספר