צביה בן שלום א זה קרה ביום שרב . לא יום רגיל של קיץ - זה היה יום חמסין קשה . חם . חם . חם . השמים היו לבנים , האוויר היה קשה והרוח הייתה חמה , כמו אש . ישבנו בכיתה . המורה דיבר . הוא רצה להסביר משהו , אבל גם לו לא היה כוח . ואז - נס ! המורה הודיע : " לא לומדים יותר היום ! אתם צריכים לחזור הביתה , להתרחץ במים קרים ולשתות הרבה " . " יופי" - אמר ראוביק , "נלך לים " . " שששש - " ... אמרנו לו . "אם המורה ישמע , הוא לא ייתן לנו ללכת הביתה " . אבל המורה כבר שמע . " אני חושב שלא כדאי ללכת לים . אתם צריכים להישאר בבית וללכת לים רק בערב . אבל אם ההורים שלכם יודעים ומסכימים , אני לא יכול לאסור עליכם " . אימא של צביקה אמרה שהוא יכול ללכת , אבל ביקשה שהוא לא ישחה רחוק . " אמרתי בסדר . היא לא יודעת ש'הרחוק' שלי וה'רחוק' שלה זה לא אותו דבר" - סיפר לנו צביקה . אימא שלי לא שמחה . היא ביקשה שאשים קרם נגד השמש ואמרה שאני צריך לחזור הביתה לארוחת צהריים . ראוביק לא שאל את אימא שלו . הוא אף פעם לא שואל . הוא עושה מה שהוא רוצה . נסענו באוטובוס . האוטובוס היה ריק . ביום חם כזה אף אחד לא נוסע לשום מקום . " אוף...
אל הספר