| ע' הלל עציץ אחר עציץ קמלים , נובלים הם , פרחיה היפים של סבתי הישישה סבתא גיטה שלי . עציץ ותפרחתו נושר מעיניה הטובות , על לחיה הרטבה של סבתא גיטה שלי . יום-יום משקה אני אותם , אומרת היא , גם מנשקת פעמים ! אבל הכל ללא הועיל . יש בחשאי ( כדי שלא אדע ) צובעת היא בירק את עליהם האחרונים , המסרבים לחיות , אך אלו מתעקשים לפל דמעה אחר דמעה . גרניום פלסטיק נהדר , מעשה ידי אמן , קניתי לה , כלו ששר ואדם ! ( גם עין מנסה לא תאמין (! - זה לא יבל לך סבתא , עד מאה ועשרים ואחת ! אבל להשקות יום-יום צריך , וגם נשיקותים שתים ! סבתא גיטה חוגגת אשר ( אפלו אם תבחין בשקר הקטן שלי היא לעולם לא תגלה זאת לעצמה . ( על המרפסת , מול שקיעה אדמונית , כאדם הגרניום , יושבת סבתא גיטה שלי ; עיניה מלטפות את השקר הקטן האדמוני , כמוהו כשקיעה . - עד מאה ועשרים ואחת סבתא גיטה שלי , אבל להשקות יום-יום ! וגם נשיקותים שתים ! שוא גלים וקצף וכל תהומות הים ומשבריו בשני אגלי המים המלוחים שבלחייך .
אל הספר