( אגדה סרבית עתיקה ששמעתי מפי ד' פאפו ) כתב וציר : דני קרמן בעירנו היו בעל ואשה עניים . הם אספו פרוטה לפרוטה , וכאשר חסכו מעט כסף , החליטו לפתח חנות לממכר דגים . חפשו ומצאו מקום בקרבת הנהר . הקימו שם דלפק נאה , קנו מאזנים ואבני משקולות , הזמינו חביות עץ ומלאו אותן בדגים טריים . השכם בבקר קם הבעל ותלה מעל לפתח החנות שלט גדול מאיר עינים : כשנעורה האשה משנתה , העיפה מבט במעשה ידי בעלה ופרצה בצחוק רם . - מה הצחוק ? שאל הבעל . - לשם מה כתבת את המלה "כאן ? " צחקה האשה , האם מישהו יחשב שאתה מפרסם דגים שנמכרים בעיר אחרת ? ברור מאליו שזה כאן . - אכן , אשה חכמה את , אמר הבעל . לקח דלי עם צבע וכסה את המלה "כאן . " שוב הסתכלה האשה בשלט ואמרה : והמלה "מוכרים" מה נחוצה היא לנו ? האם יעלה על דעתו של מישהו שאנו נותנים דגים בחינם ? - אכן , אמר הבעל , חכמה מחכמת את ! עלה ומחק גם את המלה " מוכרים . " עוד הוא יורד מהסולם , והאשה חזרה והרימה את עיניה אל השלט ואמרה : - בעלי ! בעלי ! לשם-מה נחוצה לנו המלה "דגים ? " כלום יחשב מישהו כי פתחנו ליד הנהר חנות למכירת אבנים טובות ויהלומים ?
אל הספר